04.08.2008

העולים מאתיופיה מחפשים תקציב לבניית גשר לחברה הישראלית

מאת אור קשתי ואנשיל פפר - עיתון הארץ

הצמצום בהיקף התרומות הביא את אנשי הפרויקט לשילוב העולים להודיע על סגירת מחצית ממרכזי הנוער, ביטול תוכניות ופיטורי עובדים המתווכים בין התלמידים לבתי הספר. "הממשלה צריכה להחליט איך לגייס את הכסף החסר", אומרת מנכ"לית הפרויקט.

בשנתיים האחרונות שימשה זנבו יוסף "מגשרת" בשני בתי ספר על יסודיים בפתח תקוה. היא ליוותה מקרוב כמאה תלמידים יוצאי אתיופיה ותיווכה בין בתי הספר לבינם - ולא פחות מכך, להוריהם. "אין 100 אחוזי הצלחה", היא אומרת, "אבל יש הרבה בני נוער שהצלחנו לעודד ולשלב אותם בעולם הלימודי". התהליך נקטע בשבוע שעבר, כשיוסף קיבלה מכתב פיטורים, שייכנס לתוקף בעוד כחודש, לקראת פתיחת שנת הלימודים.

פיטוריה של יוסף, אחת מכ-30 מגשרים, מצטרפים לקיצוץ נרחב בשורה של תוכניות שמפעיל "הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה". הפרויקט, שהוקם לפני כארבע שנים, משמש הזרוע העיקרית לחיזוק שילובם של העולים בכל תחומי החיים. מימון הפרויקט מתחלק בין הממשלה (משרדי החינוך, הקליטה והאוצר, המעבירים יחדיו כ-9 מיליון שקלים) ותורמים יהודים מחו"ל, ובראשם "איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה" (UJC).

השנה הצטמצם משמעותית היקף התרומות, ובעקבות כך הודיע באחרונה "הפרויקט" לארגונים המפעילים מטעמו את התוכניות השונות, כמו עמותת "פידל" והמגשרים, כי לא יהיה מנוס מפיטורים וסגירת תוכניות. רשימת הנפגעים ארוכה: 16 מתוך 31 מרכזי הנוער ייסגרו, כ-150 עובדים אקדמאים יפוטרו, התוכנית למניעת השימוש באלכוהול ובסמים, וכן זו המכינה כ-3,500 תלמידים לבחינות הבגרות, ייסגרו לחלוטין. "מישהו קבע שהטיפול בילדים האתיופים יהיה במקום נמוך כאשר מחלקים את המשאבים", אומרת מנכ"לית הפרויקט, ד"ר נגיסט מנגשה. "אין מה לעשות, הכסף שמגיע מתרומות הוא לא יציב, ואי אפשר לבנות על בסיסו תוכנית עבודה למספר שנים", היא מוסיפה, "עכשיו הממשלה צריכה להחליט איך לגייס את הכסף שחסר, כדי להמשיך לתת מענה לילדים שלנו. אי אפשר לסגת אחורה". במשרד החינוך אומרים כי הם מודעים לקשיים שהתעוררו ו"מחפשים דרכים, בשיתוף משרדי הממשלה אחרים, כיצד אפשר לסייע".

פערי לימוד, מצוקות חברתיות

יוסף, בת 27, עלתה לישראל לפני כ-18 שנים. כמו כל המגשרים, היא בעלת תואר אקדמי. הצורך במגשרים התעורר לפני כמה שנים, לאחר שגם במשרד החינוך הבינו כי צוות המורים הרגיל בבית הספר אינו יכול להתמודד עם בעיותיהם של התלמידים מאתיופיה: לא מדובר רק בפערים לימודיים, כאלה שעם מחויבות והשקעה מתמשכת עוד אפשר אולי לצמצם, אלא במצוקות חברתיות של התלמידים, כמו גם בקשיים בהתנהלות אל מול ההורים, שרבים מהם לא שולטים בעברית. "רק לפני כמה ימים התקשרה אליי תלמידה מאוחר בערב, ואמרה שהיא חושבת להתאבד. קשה לי לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי שם בשבילה, כי זו כבר פעם שנייה שהנושא מתעורר", מספרת יוסף.

העבודה של יוסף כוללת שיחות פרטניות עם תלמידים, פעילות משותפת עם ההורים, ביקורי בית שוטפים, עריכת ערבי תרבות ומורשת של יהדות אתיופיה בבית הספר, ועוד. למרות שמתן עזרה לימודית איננו נכלל במסגרת תפקידה, יוסף מוצאת את עצמה לא פעם מסייעת לתלמידים, בעיקר בהקניית השפה העברית. "אין מספיק תמיכה רגשית, הכוונה והייעוץ לתלמידים העולים. אנחנו אולי הכתובת היחידה שהילדים מרגישים שאפשר לפנות אליה", היא ממשיכה.

בחופשת הקיץ עובדת יוסף ב"מרכז נוער" בפתח תקוה, שגם הוא צפוי להיסגר בקרוב. בתקופת הלימודים באים לכאן התלמידים לאחר בית הספר, מקבלים עזרה בשיעורים וחוגים בתחומים שונים, ונשארים עד שעות הערב המוקדמות. כעת מתקיימת במקום קייטנה במחיר מסובסד, כל השבוע. איבר פנטהון, שעולה לכיתה ח', מספר ש"אם לא היה מרכז, היה מאוד משעמם. כנראה שהייתי חוזר הביתה, אבל שם אי אפשר ללמוד מחשבים". גם חברו, אווקה אוגה, מדבר בעיקר על "שעמום גדול. כאן אפשר לעשות דברים שאין בבית".

לדברי אסתר סלומון מאשדוד, המגשרת אשר טיפלה בבתה, אורה, מנעה למעשה את נשירתה מלימודים. "היא זו ששכנעה אותה ללכת לשיעורים", היא אומרת, "לאורה כבר לא היה אכפת משום דבר, אבל המגשרת התעקשה. היא עודדה אותה להתקדם ולהביא ציונים טובים. הלוואי והייתי יכולה לשלם מהכיס שלי כדי שהפרויקט הזה ימשיך".

בשנת הלימודים שהסתיימה לאחרונה העסיקה עמותת "פידל" כ-30 מגשרים בכ-55 בתי ספר ברחבי הארץ, אשר טיפלו בכ-4,000 בני נוער. לדברי מנכ"ל העמותה, רוני אקלה, "בזכות עבודה קשה ועיקשת, הצלחנו למנוע נשירה של כאלף תלמידים. ביום בהיר אחד נפסקה הפעילות, לא היה אפילו מספיק זמן כדי להיפרד בצורה הנכונה מהילדים ומההורים. גם חלק מהמנהלים לא יודעים שבשנת הלימודים הקרובה לא יהיו יותר מגשרים". על פי נתוני "הפרויקט הלאומי", כ-8,500 תלמידים קיבלו השנה סיוע רגשי ולימודי באמצעות הפרויקטים השונים.

מגבית החירום נגמרה

הירידה בתקצוב הפרויקט נובעת בעיקר מכך שבשנתיים האחרונות, הוא זכה לסכומי כסף גדולים, כ-18 מיליון דולר בשנה, שנאספו במסגרת מגבית החירום שערך איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה בתקופת מלחמת לבנון השנייה. "אספנו אז 300 מיליון דולר", אומר ראש המשרד הישראלי של האיחוד, נחמן שי, "והכסף הזה מימן בין השאר הפרויקט הלאומי. אבל עכשיו הכסף הזה נגמר, אי אפשר לעשות כל יום מגבית חירום". לדבריו, גם כעת ממשיך האיחוד להעביר 8 מיליון דולר השנה לפרויקט. לדברי יו"ר עמית של הפרויקט, מודי זנדברג, "למרות הקיצוצים, ההקצבה של הממשלה נותרה קבועה, ולמרות שזה היה יכול להיות יותר גבוה, גם זה הישג. אנחנו בכל זאת מנסים לשמור על סדרי העדיפויות כשבראש הסולם נושא התגבור הלימודי של תלמידים מבני העדה".

זנבו יוסף עדיין לא אמרה לכל המשפחות בהן טיפלה כי לא תמשיך בעבודתה. גם לתלמידים ב"מרכז הנוער" לא סיפרה שהוא עתיד להיסגר. "עד שאנחנו רוכשים את האמון שלהם", היא מסבירה, "פתאום נוטשים אותם. קשה לי להביט להם בעיניים, ולומר את האמת. אז אני אומרת שהם צריכים להמשיך ולקוות שיהיה טוב, שאולי העירייה תאמץ את המקום הזה או שיצליחו לגייס עוד כסף".

ממשרד החינוך נמסר ש"המשרד ימשיך להעביר את חלקו התקציבי ל'פרויקט הלאומי' וימשיך להעסיק מגשרים במסגרת 'מרכז ההיגוי' הפועל עם מערכת החינוך. נציגי המשרד עומדים בקשר בעניין זה עם משרדי הממשלה האחרים".